פרוייקט הלוק היומי

אני רוצה לספר לכם על פרויקט חדש ומיוחד שלי – פרוייקט יומן האופנה המאויר  Daily Look Project, בו אני מאיירת לוקים נבחרים שאני אוהבת מרחבי האינסטגרם הישראלי, עם קפיצות קטנות לחו״ל ולפעמים גם אחורה למחוזות הרטרו.

השבוע הפרוייקט יחגוג ציון דרך משמעותי  – את איור הלוק היומי מספר 50! עוד לא החלטתי את מי אאייר למהדורה החגיגית… הבחירה תהיה ספונטנית, אז שלפו את הלוק המנצח מהארון 🙂

אם תרצו להופיע בפרויקט, ולא רק בחגיגות ה-50, תייגו אותי לפי ההנחיות שמופיעות בביו בראש פרופיל האינסטגרם שלי, כך אוכל לראות את התמונות שמתפרסמות ולבדוק את התאמתן לאיורים המתוכננים לאותו שבוע.

אני נהנית מאוד מהעבודה על הפרויקט, מתוודעת לאנשים מלאי סטייל יחודי ותשוקה לאופנה, ולסיפורים מאחורי אהבת הבגדים שלהם. קשרי ידידות חדשים ומקסימים נוצרים דרך בזכות הפרויקט, ואנשים רבים כותבים לי מסרים על הבגדים באיורים ועל הטקסטים שמלווים אותם, ומה שהם מזכירים להם.

בגד יכול לגעת עמוק ברגש, ואני יודעת שלפחות עבורי זה העניין הכי מעניין באופנה. 

מזמינה אתכן בהתרגשות ושמחה להכיר את הפרויקט, לעקוב אחריו באינסטגרם, וכמובן – להגיב ולכתוב לי גם.

אייקון – תיק שאנל 2.55

אני עובדת על  סדרת איורים חדשה שלי – שעוסקת בפריטי אופנה איקוניים. בחרתי כמה פריטים שהם טיימלס, ממש אבני דרך בתולדות האופנה, ומאחורי כל אחד מהם יש גם סיפור מרתק. לצד כל איור אני משתפת גם בסיפורו של הפריט. ונתחיל באחד מעניין במיוחד-תיק 2.55 של שאנל.

התיק הראשון שעיצבה קוקו שאנל ב- 1929 היה תיק קלאץ׳, בדומה לכל תיק של בנות החברה הגבוהה בתקופה ההיא. אך מסתבר שלקוקו עצמה לא היה קל לאחוז את התיק בעוד בידה האחת כוס יין ובידה השניה מתאבנים, והיא אף התלוננה שנהגה לאבד כך את תיקיה. אז בפברואר 1955 שינתה קוקו שאנל לנצח את עולם האופנה עם תיק 2.55 – שלו היו מחוברות לראשונה שתי רצועות לנשיאה על הכתף. התיק הפרקטי היה להצלחה אדירה, ומרוב ביקוש באותה שנה נאלץ בית האופנה לסרב לחלק מההזמנות. לראשונה בהסטוריה, בנות המעמד הגבוה קבלו אישור שלא לאחוז את התיק בידן אלא לשאת אותו על כתפן. ומדוע הלוגו המפורסם של שאנל שכולנו מכירים, זה המורכב משתי אותיות סי המשולבות זו בזו, אינו מופיע על גבי מנעול התיק? את הלוגו הזה הוסיף לתיקים קרל לגרפלד רק בשנות השמונים. תיק 2.55 המקורי של שאנל כלל מנעול הנקרא מדמואזל, כמחווה לרווקותה של קוקו שאנל. פרטים רבים בתיק המקורי לקוחים מהביוגרפיה שלה, החל מהצורך הפרקטי שלה בתיק עם רצועה, דרך מנעול המדמואזל כאמור, אבל זה לא הכל – פנים התיק מרופד בעור בגוון בורגונדי, מקובל לייחס את הבחירה בגוון זה לזכרון של קוקו שאנל מימי ילדותה בבית יתומים במנזר – זה היה צבע המדים של היתומים. הרצועות העשויות שרשרת חוליות עוררו מספר השערות – יש הטוענים כי עוצבו בהשראת תיקים צבאיים משנות העשרים, בעוד אחרים חושבים שעוצבו בהשראת חגורות המטפלות במנזר, אליהן נקשרו צרורות של מפתחות. כך או אחרת, כוונתה של קוקו שאנל היתה ליצור רצועות קלות לנשיאה ויפות כתכשיט. תא החבוי בתיק מתאים לשמירת דברי ערך סנטימנטליים – מספרים ששאנל טמנה שם מכתבי אהבה שקבלה. ואילו הכיס האחורי החיצוני טומן בצורתו רמז לחיוכה של המונה ליזה – השראה ששאנל אהבה במיוחד. העור ממנו עשוי התיק עובר עיבוד שמעניק לתיק מראה מעט ישן, ומקבל תיפורים מעוינים בהשראת בדי ציוד רכיבה, השראה נוספת מעולמה של קוקו שאנל – מה שמעניק לתיק צורה נוקשה ויציבה.התיק נקרא כמובן על שם התאריך בו יצא לאור – פברואר 1955. בית שאנל בהובלת לגרפלד שהפך למעצב הבית ב-1983, הוציאו גם מהדורה מחודשת של תיק 2.55 ב-2005, בחגיגות היובל לתיק המקורי, ותיקים אלה נקראים 2.55 reissue. תיקי ההוצאה המחודשת המקורים מ- 2005 נדירים מאוד כיום.תיק 2.55 מתברר גם כהשקעה מצוינת, וכך גם תיקי שאנל נוספים. ערכם של דגמים מסוימים של תיקי שאנל מיד שניה במצב מצוין עלה ב 70-140 אחוזים בחמש השנים האחרונות. היש השקעה נעימה מזו?


מזמינה אתכם לאינסטגרם שלי להמשיך לעקוב אחרי סדרת האיורים החדשה, ואחרי איורי האופנה שלי ופרויקט הלוק היומי האהוב.. ואם תלחצו באינסטגרם על follow תוכלו להמשיך להשאר מעודכנים וגם תראו לי כך שאתם נהנים מהאיורים שלי.

דברה טרבוויל – האשה ששנתה את עולם צילום האופנה

את הפוסט הזה אני רוצה להקדיש לצלמת אמריקאית מהפכנית – דברה טורבוויל (Deborah Turbeville). עולם צילום האופנה כפי שאנו מכירים אותו כיום כה מושפע ממנה, כך שבמבט ראשון אולי לא מבחינים בחדשנות שהביאה איתה, כי הסגנון שלה נראה לנו כיום כה מוכר – אך כדאי להבין שבשנות השבעים של המאה העשרים, הסגנון הצלומי שלה עורר שוק והפתעה, והשפיע על רבים ולכן תרומתה לעולם צילום האופנה אדירה.
עד שנות השבעים צלומי האופנה היו נקיים, מוארים ובהירים, ואילו הצלומים שלה – על התנוחות הקפואות, המבטים האטומים והמזוגגים של הדוגמניות, השריטות, הקרעים, הערפול, האפלה והלוקיישינים המפוארים אך מתפוררים, היכו בתדהמה את עולם האופנה. התמונות שהיו לרוב בשחור ולבן, היו גם לעיתים שרוטות ופצועות  – כמו התגלו בעליית גג מאובקת, ולא כאילו נוצרו בהזמנה מיוחדת למגזין אופנה או מעצב אופנה מוביל.

Vogue Jan 1975
Women in the Woods: Ella and Isabella, VOGUE Italia, 1978

טורבוויל נולדה בשנת 1932 בחווה מבודדת במסצ׳וסטס וגדלה לצד משפחתה הקרובה, בבידוד גאוגרפי, ללא חברים רבים בני גילה. היא הושפעה מאוד מסביבתה והיתה ילדה חולמנית, מוכשרת ושונה, שהוריה ערבו אותה בשלל עיסוקהם הבוגרים, עובדה שהשפיעה עליה מאוד מבחינה תרבותית וחינוכית, ובדלה אותה עוד ויתר משאר סביבת בני גילה.
נתקלתי בסיפור על זכרון ילדות שלה  – על ציור משפחתי שיצרה כמטלה לבית הספר, שהמורה לא אהבה, עד כדי סילוקה מהלימודים למספר שבועות. הזכרון הזה חזר שוב ושוב ועיצב את תפיסתה העצמית, אולי גם בו טמון משהו  משורשי הריחוק הניבט מעיני הדוגמניות בצלומים שלה.

Vogue Italia, 1977

היא פרצה לתודעה כחלק משלישיית צלמי אופנה מהפכניים, שעבדו אמנם כל אחד באופן אינדיבידואלי – אך ביחד שינו את פני צלומי האופנה משקטים ורגועים, לסוערים, אפלים ואפילו מורבידיים.
טורבוויל היתה האמריקאית והאשה היחידה בשלישייה, שכללה גם את הלמוט ניוטון וגאי בורדין. עם זאת, זכתה לכנוי ״אנטי הלמוט ניוטון״ כי צילומיה היוו היפוך לאווירת הארוטיקה האורבנית ששלטה בצילומיו – הצילומים שלה נטו יותר לכיוון המסתורי והחולמני.

Isabelle Weingarten, Mantova, Italy, 1977

מעניין שטורבוויל התחילה את דרכה בעולם האופנה דווקא כעורכת אופנה במגזינים פופולריים כהארפר׳ס בזאר ומדמואזל, ורק באמצע שנות השישים החלה לצלם.  בשנות השבעים עסקה כבר בצילום וצלמה עבור מגזינים מובילים דוגמת ווג אמריקה, ווג איטליה ועבור מעצבי אופנה מובילים.
אחת מעבודותיה המפורסמות ומעוררות המחלוקות היא סדרת Bath house story – כתבת בגדי ים שצלמה עבור ווג האמריקאי ב 1975. הצלומים יוצאי הדופן בסגנונם משכו השוואות ואזכורים למחנות ריכוז, נרקומנים ויחסים לסביים, ולמרות שכיום אני לא בטוחה האם מישהו היה בכלל מזכה אותם בבקורת, אבל בזמן פרסומם הם גררו ביקורת עצומה וגנוי, וכמובן פרסום ומכירות. טורבוויל טענה להגנתה כי זו לא הייתה כוונתה, היא הכחישה כל קשר להשוואות האלה, וטענה שהמניעים האמנותיים שלה היו שונים. היא חזרה על סדרה דומה כעשר שנים מאוחר יותר.  טורבוויל התרשמה כי היה זה הפרסום השנוי ביותר במחלוקת שפרסם המגזין עד אז, שהפך לדבריה להיות אחד הצלומים המזוהים ביותר עימה.

״אני אוהבת לשמוע תקתוק שעון בצלומים שלי״ אמרה פעם, ואולי יותר מכל מתאים התאור הזה לפרויקט הגרנדיוזי, הפיוטי והמרהיב Unseen Versailles – ספר צלומים נושא פרסים שהתפרסם בשנת 1982. על הספר עבדה במשך כשנתיים, והוא עסק בצד החבוי של ארמון וורסאי – הארמון המוכר כפי שאף אחד לא ראה אותו. היא  השיבה לתחייה את נשות החצר המלנכוליות ותעדה את העצב והשעמום שהקיפו אותם, ואת פאר המתיישן של הבניינים והגנים בעונות השנה. הספר המלא ביופי מלנכולי זכה במקום הראשון ב-  American Book Award.

״אני רוצה לצלם תמונות שהן מחוץ לזמן, של אנשים מהעולם העכשווי, עם אווירת העבר משתקפת על פניהם, של ארמונות וגנים שנזנחו וגדלו פרא – תמונות שמשמרות את ההסטוריה״. 

Rosima in Comme des Garçons at Vaux le Vicomte, for Parco, France, 1985
 Models in Valentino, VOGUE Italia, 2011

פרנקה סוזאני, העורכת האגדית של ווג איטליה אמרה עליה – שבכל תמונה שלה כל פרט הוא נכון ושגוי בו זמנית. 

Romeo Gigli, Mirabella, 1989

מתוך כתבה עליה, ועל ביקור בדירתה בניו יורק, שנמצאת בבנין יפהפה וישן- ״הבניין של טורבוויל הוא ״לא נוח״ כאן ועכשיו, וכמוהו גם טורבוויל – שעשתה קריירה מכובדת מיצירת אימג׳ים של פאר נשכח שמתבונן בעצב בוולגריות של עידן בו לא היה צריך לחזות.״

The Silent Collection, Musee Picasso, Paris, 1980
W Magazine, Cantor Theater, Poland, 1997

וטורבוויל מעידה על עצמה –  ״I always think I’m having a romance with the past. But I’m explaining the past in the present.״

Victoria Guiness, Vogue Italy, 1983
Women In The Woods, Normandy, VOGUE Italia, 1978
Untitled, 1978 "Glass House"
Comme des Garçons, Passage Vivienne, Paris, 1980
Ungaro, Vogue, 1984

לאחר מותה ב-2013 נכתב עליה בניו יורק טיימס: "Almost single-handedly turned fashion photography from a clean, well-lighted thing into something dark, brooding and suffused with sensual strangenes."

Self portrait of Deborah Turbeville

המלתחה של ורדית סימני

סטייליסטית ומוזה למעצבי אופנה ישראליים צעירים. נשואה ואם לחמישה, מתגוררת בגבעת שמואל

"סטייל הוא שפה שמדברת לפני שנאמרת מילה"

ורדית היפה, על תסרוקתה המוקפדת ובגדיה היחודיים ומלאי ההעזה, מעלה בי השתאות, חיוך והערכה בכל פעם שאני רואה אותה – בתמונה או במציאות. נפגשנו לראשונה רק השנה, מעט אחרי שקראתי אודותיה במגזיני אופנה ישראלים והסתקרנתי מאוד, בעיקר בשל הכינוי "המוזה של תלמידי שנקר" (ורדית שמשה כמוזה לתלמידי שנקר במסגרת קורס על בתי אופנה בינ״ל שמלמד רונן לוין,ְ ובסיום שנת הלימודים תפר עבורה כל תלמיד בגד מיוחד). הוסיפו למתכון המנצח הזה גם את הגישה הנעימה ומלאת הפרגון שלה, ותבינו למה הפוסט הראשון בבלוג החדש שלי – על נשים מעוררות השראה ועל אוצרות מן המלתחה שלהן מוקדש כולו לה.

ורדית בתמונה מהקטלוג של אלישע אברג'יל. צילום: מירי דוידוביץ', סטיילינג: אורן דר

ורדית מרצה ומעבירה סדנאות סטיילינג לנשים, בנוסף לעבודתה ארוכת השנים (27!) כמנהלת לשכה בידיעות אחרונות. בשנים האחרונות חזרה להרצות ולהעביר סדנאות לנשים על סטיילינג בעידן השפע ועל בגדים בעידן של אופנה מהירה – נושאים שהבלוג הזה עוד יתייחס אליהם בהרחבה.

ורדית מהווה בעיני מוזה לא רק בגלל הסטייל היחודי שלה, אלא גם בזכות היחס המפרגן למעצבים ישראלים צעירים. זה בא לידי בטוי בין היתר בנוכחות שלה בתצוגות הגמר בשנקר ובשבוע האופנה בתל אביב, ובכך שהיא רוכשת ולובשת דרך קבע פריטים בעיצובם.

ורדית צועדת על המסלול בתצוגה של שחר אבנט בשבוע האופנה בתל אביב
והנה האיור שלי! איירתי את ורדית מיד כשחזרתי הביתה באותו יום ממתחם שבוע האופנה, עדיין בהשראת התצוגה הנהדרת ומלאת האנרגיה של שחר אבנט. רוצים לראות עוד איורי אופנה שלי? בשמחה. לחצו כאן למעבר לגלריית האינסטגרם שלי.

 השנה צעדה ורדית במסלולי שבוע האופנה בתל אביב בתצוגות של אניה פליט ושחר אבנט – שתי מעצבות צעירות בהן היא מאמינה עוד מתחילת דרכן העיצובית ומתחברת אליהן גם אישית וחברית. כמו כן דיגמנה ורדית למעצבים אלישע אברג'יל ומאור צבר – תמונה מהקטלוג המרהיב של אברג'יל שצילמה מירי דוידוביץ וסגנן אורן דר פותחת את הפוסט.

שאלתי את ורדית על המלתחה הפרטית שלה, על זכרונות ומחשבות בנוגע לבגדים, אופנה וסטייל:

זיכרון האופנה הראשון שלך?

חליפת ספארי 2 חלקים בצבע חום שלבשתי לבת המצווה שלי. אמא שלי ללא ספק הקדימה את זמנה בכמה עשורים, אבל הייתי ילדה נוחה ושיתפתי פעולה. שנים אח"כ נמנעתי מללבוש חום (כנראה סוג של פוסט טראומה…) וחזרתי אליו רק בשנים האחרונות.

מהו פריט החלומות שלך (שעדיין אינו ברשותך) – עכשווי או מכל תקופה בהיסטוריה.

לא מצליחה לחשוב על משהו ספציפי שיענה על ההגדרה. לעומת זאת יכולה לספר שטרם מצאתי פריט בסיסי כמו ג'קט ג'ינס שיענה על הדרישות שלי ויהיה בגזרה מחויטת, לא עבה מדי ובמחיר סביר.

"לפני שנתיים שימשתי כ"מוזה" לסטודנטים ב"שנקר" במסגרת קורס בבתי אופנה בינ"ל. שנה יצירתית ומיוחדת, בסופה תפר עבורי כל סטודנט דגם. עברנו יחד תהליך מיוחד, מעשיר ומרגש".

את מפרגנת ותומכת מאוד במעצבים ישראליים צעירים ומוכשרים. תוכלי לספר על כך ולהראות פריט מיוחד עבורך ?

רוב המלתחה שלי מיוחדת עבורי וכמי שמשקיעה תשומת לב ומתייחסת לבגדים כאל יצירות, קשה לי לבחור אחד ספציפי ובכל זאת: שמלה בעלת שרוול אחד וכתף מודגשת מבד של חליפות – חלק מפרויקט הגמר של תמר נתנאלי בוגרת שנקר, היא שמלה שאני רואה בה אומנות, לפני הכל, בגלל היצירתיות ורמת הגימור. בנוסף, אני יודעת כמה מחשבה ותשומת לב הושקעה בה ולכן היא מיוחדת אפילו יותר בעיני.

שמלה של תמר נתנאלי, צילום תום מרשק
אותה השמלה, אחרי שהותאמה אישית לורדית – ללא הקישוט בחזית

שמלה נוספת, יומיומית יותר, היא שמלה ורודה באורך מידי של המעצב אלישע אברג'יל. אני אוהבת את הבד המיוחד, הצבע שתמיד מוסיף חיות, העובדה שאפשר להשתמש בה לבוקר ולערב, והיא הכי נעימה על הגוף. אני משתמשת בה בקיץ כשמלה, לעיתים אפילו מוסיפה מכנסים מתחת בצבע שונה מאותו הבד, ובחורף עם גולף דק. היא מיוחדת בעיני כי אל אני מחוברת לאלישע באופן אישי ואוהבת ומעריכה את עבודותיו. הוא נאמן לחלומותיו ואני מעריכה מאד את העובדה שהוא לא מתפשר על התוצאה.

ורדית בשמלה של המעצב אלישע אברג'יל, בסטודיו שלו
אותה השמלה גם בצלומי הקטלוג היפהפה של אברג'יל – בכיכובה של ורדית. צילום – מירי דוידוביץ', סטיילינג – אורן דר

מעצב/ת אופנה בינלאומי או מקומי אהוב/ה, ולמה?

בכל ביקור בחו"ל אני מחפשת להכיר מעצבים מקומיים. בביקור בקייב הכרתי כמה מעצבים מוכשרים ויצירתיים ואופנה מיוחדת ואיכותית. אחת מהמעצבות היא יאנה צ'רבינסקה, צעירה מוכשרת שסורגת שמלות מדהימות מצמר. התלהבתי מהעבודות, שלא ממש מתאימות למזג האויר הישראלי, אבל לא הצלחתי להתאפק ורכשתי ממנה 2 שמלות שתמיד נותנות לי להרגיש מיוחדת.

שמלה בעיצוב יאנה צ'רבינסקה

הפריט הכי סנטימנטלי במלתחה שלך?

למרות שהיחס שלי כלפי המלתחה שלי הוא ש"כולם היו בניי" אני בוחרת בשמלת הכלה שלי, בעיצובה של פנינה טורנה, היא בעלת ערך ריגשי אחר ומציינת עבורי תחושות נעימות וזיכרון מתקופה מרגשת.

אני רואה קשר ישיר בין סטיילינג לביטחון ולהעצמה. אני יודעת שכל אחת יכולה למקסם את היתרונות ולהרגיש ולהראות טוב ולא צריך להיות רזה גבוהה ועשירה כדי לעשות את זה נכון.

אייקון האופנה הכי הכי בעיניך?

ברמה הישראלית רונית אלקבץ ז"ל היא דמות ומופת לסטייל, תעוזה, פתיחות אופנתית, יצירתיות ובחירה מדויקת של פריטים. 

ורדית ורונן לוין בפתיחת התערוכה על רונית אלקבץ במוזיאון העיצוב בחולון

ברמה החברית הפרטית שלי, אבחר ברונן לוין – מרצה בכיר במחלקה לעיצוב אופנה בשנקר שעבורי הוא חבר ומנטור המבין, אוהב ומעריך אופנה. רונן מדבר ונושם אופנה והוא זה שלימד אותי ש"אם זה טוב – זה אף פעם לא יותר מידי". הבחירות האופנתיות שלו תמיד משלבות קלאסיות עם ספורטיביות, ישן וחדש, אלגנטיות וייחודיות, והכל עם מחשבה, תשומת לב לפרטים ובלי מאמץ.

ספרי עוד על הבחירה בך כמוזה והשראה לסטודנטים.

הרעיון בבסיס פרוייקט "מוזה" בשנקר היה להמחיש לסטודנטים את המתח על הציר של השראה – לקוחה. הרי בסופו של תהליך העיצוב ישנה אישה אמיתית.חשוב לי שנשים יבינו שכולנו אנושיות והבחירה של רונן בי כ"מוזה" היא בדיוק בגלל שהחיים שלי רצופיי חלומות, התמודדויות, מטרות ובחירות. הכל בתוספת לפתיחות אופנתית ויצירתיות.

גדלתי בבית חילוני ומגיל 27, בו נישאתי לבחור דתי, אני מנהלת אורח חיים דתי. יש לזה גם השפעה על הבחירות האופנתיות שלי.

התמודדתי שנים עם משקל גבוה וגם אז לא ויתרתי לעצמי מבחינת הלוק והייתי יצירתית ומהממת בתקופות בהם ההיצע בחנויות לא היה גדול. המשקל מעולם לא ניהל אותי ותמיד הקפדתי להתלבש מוקפד בהתאם למידות שלי.

האופנה היתה תמיד דרך לביטוי עצמי, לנשיות, להעצמה. מבחינתי הסטיילינג שמר עלי כל השנים וגם היום.

הפריט הכי מוצלח שקנית אי פעם, ולמה?

שמלת בוהו שיק שחורה של ליאורה טרגן. תמיד נכונה, נעימה, מבד מושלם, יפה לבוקר עם כפכפים, ולערב עם עקבים, מחמיאה למרות שהיא מרובת בד ונעימה בטירוף.

יש פריט שהיית רוצה ללבוש/לנעול/לענוד אבל את לא מעיזה?

-לא, אין דבר כזה.

באיזה שבוע אופנה את מעדיפה לבקר? פריז, ניו יורק, מילאנו, לונדון? תל אביב? אחר? מדוע?

את מילנו ולונדון אני מעדיפה כערים לשוטט בהן. לא אחליף את הווייב התל אביבי עם המעצבים המקומיים והמוכשרים שלנו. האוירה, ההקפדה על הפרטים ותחושת ה"בבית" ו"זה שלנו" מבחינתי הכי שווה.

לוק של ורדית משבוע האופנה בשנה שעברה. השמלה מבוטיק גמלא, העגילים של פאולה ביאנקו, ושימו לב לקשת של המעצבת הרוסייה Iva Ksenevich
לא נכנסו לתמונה – הסניקרס (:.

יש לך פריטי יד שניה מיוחדים ו/או וינטאג׳? מה היחס שלך לפריטים כאלה?

נעלי כלה של vera wang שקניתי אונליין. כמי שמרצה על סטיילינג בעידן של fast fashion אני חושבת שיש מקום של כבוד לאופנה ותיקה ואיכותית.

חיי המדף של פריטים איכותיים הם ארוכים יותר ולכן בסופו של דבר- הקנייה חכמה ומשתלמת יותר

איך את בוחרת מה ללבוש בכל יום? מה מנחה אותך? מאיזה פריט את מתחילה על פי רוב את הרכבת הלוק?

לפני הכל  – לפי המשימות שלי באותו יום. אם מתוכנן יום שממשיך עד מאוחר – אלבש בגד שניתן לשדרוג ואצטייד באביזרים שונים. כמי שמאמינה שהבגד משפיע עלינו – אני מייחסת חשיבות גם לבחירת הצבעים בהתאם למצב הרוח. אני מקפידה שהמלתחה תהיה מבוססת על בגדים נוחים ומחמיאים עם טוויסט בגזרה, בבד ובתוספות.

ורדית ורונן לוין, שהזמין אותה גם להיות מוזה לתלמידיו בשנקר. הארוע – תצוגת סוף השנה של שנקר. ורדית לובשת בגד בעיצוב שחר אבנט ועונדת עגילים של דנה דניאלה סרבינסקי.

כשנוח לי ואני מרגישה טוב בבגד– זה ניכר בכל העיסוקים ואף משפיע על התפקוד

מה המשמעות של אופנה, סטייל ובגדים עבורך?

סטייל הוא שפה שמדברת לפני שנאמרת מילה. מבחינתי סטיילינג זה לפני הכל לדעת מה מתאים למבנה הגוף, לצרכים ולאורח החיים ומאותה נקודה – השמיים הם הגבול והכל עניין של פתיחות והתנסות. 

עגילים קטנים – קרן וולף, עגילים גדולים – אור פז משנקר

בהרצאותיך את מתיחסת לבגדים בעידן האופנה המהירה ולסטיילינג בתרבות של שפע – ספרי עוד על כך?

השנים האחרונות מאופיינות בשפע וזמינות בכל התחומים, וגם באופנה. כבר מזמן אין מותר ואסור – יש פתיחות גדולה לערבוב סגנונות, צבעים, ישן וחדש וטרנדים. על פניו, כל אחת יכולה למצוא  ולהמציא את עצמה בפן האופנתי. אך לא כך קורה. בפועל, להרבה נשים שאני פוגשת, העושר בחנויות מייצר הרבה בלבול ותיסכול. הן לא יודעות מה לבחור – מחפשות את מה שכבר יש להן או רוכשות פריטים שמתבררים כלא שימושיים. מחקרים מראים שב- 80% מהזמן אנחנו לובשים 20% מהבגדים. זה נתון מטלטל שמוכיח שקניות רבות הן מיותרות, ועל הנזק העצום לאיכות הסביבה טרם דיברנו….

להיראות טוב זו בחירה ומאחורי כל אשה מצליחה – עומדת היא עצמה.

חשוב לי בהרצאות ללמד נשים איך להבין מהו מבנה הגוף שלהן ואילו גזרות מחמיאות להן. זה הבסיס ליצירת מלתחה נכונה כי סטיילינג הוא הרבה פעמים משחק של תעתועי ראיה. את המלתחה הבסיסית אני ממליצה לבסס על גזרות וצבעים מחמיאים ופריטים שניתנים לשילוב ביניהם. אני בעד פרשנויות אישיות לטרנדים ושילוב אקססוריז – כדי ליצור לוקים שונים על גבי אותה מלתחה בסיסית. ומכל זה נגזרת ההמלצה שלי לנשים – להשקיע בבדים איכותיים בגזרות המתאימות להן. זו הוצאה תקציבית גדולה יותר אבל חיי המדף של פריטים איכותיים הם ארוכים יותר ולכן בסופו של דבר- הקנייה חכמה ומשתלמת יותר.

אביזרי השיער והעגילים שלך תופסים לפעמים יותר תשומת לב מהבגדים עצמם…

אני מקפידה להוסיף אביזרים עם נוכחות על הראש או באזניים, כי אני מאמינה שלפני הכל אנחנו מדברים עם אנשים בגובה העיניים ולכן חשוב לשים לב לחלק העליון של הגוף גם כן – שיער מוקפד, ואיפור. הבגד הכי יפה ייראה לא טוב אם נזניח זאת.

את התמונה הזו, ראיתי בעמוד הפייסבוק של ורדית. היא הוסיפה שם את הטקסט היפה הזה:

״את אמיצה.. ״
״לא אכפת לך מה יגידו…״
״אין מצב שעליי זה יהיה יפה…״

כל אלה הם חלק ממשפטים שאני שומעת מנשים בקשר לבחירת האאוטפיטים שלי.
ואני עונה לכל אחת באופן אישי וגם כאן.

אומץ מבחינתי היא מילה שאינה קשורה לאופנה. היא שייכת להתמודדויות אחרות של החיים שיש בהן קושי אמיתי.

אופנה היא כיף. סטיילינג נכון קשור לגמרי לפתיחות, להתנסות, להבנה שאפשר להשתמש בבגד להעברת מסר ואפילו להשפיע על התפקוד שלנו, ולא נרחיב על הביטחון והדימוי העצמי.
עם הגיל אני יודעת ומטיפה יותר ויותר שאין דבר שהוא אסור באופנה.
כל עוד נתאים את הבגדים למבנה הגוף, לגיל, לאורח החיים- זה יהיה נכון, וכשזה נכון זה אף פעם לא יותר מידי..

אז אל תפחדו לנסות, מה כבר יקרה? מכסימום תצליחו.

בשם השובבות, ברוח האירוויזיון המתקרב, בחרתי בקשת בהשראת הקוקיות החמודות של נטע, מעשה ידי מאור צבר

.

ולסיום, כמה זוגות נעליים צבעוניות מעמוד האינסטגרם של ורדית

תודה רבה לורדית על ההשראה וההשקעה. רוצים להמשיך לעקוב אחרי הסטייל של ורדית באופן שוטף? בקרו בעמודים שלה באינסטגרם ובפייסבוק.

ואני – איריס פוגל בן חמו, מזמינה אתכם לבקר גם בעמוד האינסטגרם שלי (תמצאו בו אפילו שני איורי אופנה שלי בהם איירתי את ורדית), להגיב כאן בבלוג או באימייל, ולהרשם לקבלת כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר שלם ממש כאן למטה – בתחתית דף זה!

תודה שקראתם!